עמים, עמים, אירועים

קרב אוקינאווה

קרב אוקינאווה

הקרב על אוקינאווה החל באפריל 1945. לכידת אוקינאווה הייתה חלק מתכנית של שלוש נקודות שהיו בידי האמריקאים לניצחון במלחמה במזרח הרחוק. אוקינאווה אמור היה להוכיח קרב עקוב מדם אפילו בסטנדרטים של המלחמה במזרח הרחוק, אך זה היה אמור להיות אחד הקרבות העיקריים של מלחמת העולם השנייה.

לצד הכיבוש הטריטוריאלי מחדש של אדמות במזרח הרחוק, ביקשו האמריקנים להשמיד את מה שנשאר מצי הסוחר של יפן ולהשתמש בתעלות אוויר באזור כדי לפצוח על הפצצות על ליבתה התעשייתית של יפן.

אוקינאווה הוא הגדול מבין איי ריאוקוס בקצה הדרומי של יפן. אורכה של אוקינאווה הוא כ -60 מיילים ורוחב 2 עד 18 מיילים. אי אפשר היה להמעיט בחשיבותו האסטרטגית - באי היו ארבעה שדות תעופה שאמריקה הייתה צריכה לשלוט בה. אמריקה התמודדה גם עם הבעיה כי לא הצליחו לקבל מידע מודיעיני רב על אוקינאווה.

האמריקנים העריכו כי היו כ 65,000 חיילים יפניים באי - כאשר עיקרו נמצא בגזרה הדרומית של האי. למעשה, היו יותר מ -130,000 חיילים יפנים באי עם יותר מ -450,000 אזרחים. הכוחות היפניים באי פיקדו על ידי סגן אלוף אוג'יימה אשר הצטוו לאחוז באי בכל מחיר.

אושיג'ימה החליט על הטקטיקה שלו - הוא ירכז את כוחותיו בגזרה הדרומית של האי ויציב את אנשיו בסדרת ביצורים מאובטחים. אם האמריקאים היו רוצים לקחת את הביצורים הללו, הם היו צריכים לתקוף את היפנים בסדרה של תקיפות חזיתיות. לצד ההגנות היפניות בצד היבשתי, הפיקוד הגבוה היפני האמין באומנות בקמיקזים שלדעתם יגרמו לנפגעים כה חמורים על האמריקנים באוקינאווה שהם יסגתו.

מפקד היבשה האמריקני היה סגן אלוף סיימון בוליבר באקנר. היו לו 180,000 איש בפיקודו. המפרץ שנבחר לנחיתה האמריקאית היה מפרץ חגושי בצד המערבי של האי. בדומה לאיוו ג'ימה, לפני הנחיתות קדמה תקופה של הפגזה אינטנסיבית, אולם כוחות אמריקה היו פתוחים להתקפה מצד לוחמים יפנים שטסו מטאיוואן או מיפן עצמה.

הפיגוע באוקינאווה נקבע ל -1 באפריל 1945. בימים שקדמו לו, האמריקנים נחתו כמה יחידות עשרים מיילים דרומית-מערבית למפרץ חגושי כדי לאבטח עגינה. עד ה -31 במרץ, כוח הנחיתה הזה, המורכב מהדיוויזיה 77, הבטיח את מעמדו.

התקפות קמיקזה חוו חיל הים האמריקני שעוגן מאוקינאווה. מתוך התקפות מטוסי הקמיקזה ב -193 שהושקו נגד הצי האמריקני, נהרסו 169. המטוסים שעברו עשו גרמו נזק רב במיוחד לצי הובלות של אמריקה שלא היו להם סיפוני טיסה משוריינים - בניגוד למובילים הבריטים. עם זאת, השמדת כל כך הרבה טיסות קמיקזה עשתה רבות בכדי לערער את פוטנציאל הנזק שהקמיקזים היו יכולים לגרום.

לקראת הפלישה, אספה אמריקה 300 ספינות מלחמה ו -1,139 אוניות אחרות. הנחיתה הראשונה של ימי הנחתים התרחשה ב -1 באפריל. הם נפגשו עם מעט התנגדות ובסוף היום נחתו 60,000 אנשי צבא אמריקאים במפרץ הגושי. עד 20 באפריל, כל ההתנגדות היפנית בצפון האי הושמדה למעט פעילות גרילה כלשהי.

הקרב האמיתי על אוקינאווה היה בדרום האי. ב- 4 באפריל נתקל חיל ה- XIV (מחלקות חיל הרגלים 7, 27, 77 ו 96) בארה"ב לקו Machinato. זה עצר את התקדמותם של האמריקנים בדרום אוקינאווה. קו Machinato נפרץ סופית ב24- באפריל. עם זאת, היה עליו להתעמת עם קו שורי שהאט עוד יותר את ההתקדמות האמריקאית. יחד עם הצלחת הקמיקזים שטבעו 21 אוניות מלחמה אמריקאיות ופגעו קשות ב -66 ספינות מלחמה אחרות, כוחות אמריקאים חוו אבדות כבדות.

ב- 3 במאי הורה אושיג'ימה להתקפה מתנגדת אך הדבר נכשל. עד 21 במאי הורה אושיג'ה לאנשיו לסגת מקו שורי. עם זאת ההתנגדות מצד היפנים עמדה איתנה. רק ביוני התברר שהיפנים הפסידו במאבק על אוקינאווה. ב -2 ביולי, אוקינאווה הוכרזה כבטוחה על ידי האמריקנים - אושיג'ימה התאבד כמה ימים לפני כן.

הדגל האמריקני הנטוע באוקינאווה

ההתקפה על אוקינאווה גבתה מחיר כבד משני הצדדים. האמריקנים איבדו 7,373 הרוגים ו -32,056 פצועים ביבשה. בים, האמריקנים איבדו 5,000 הרוגים ו -4,600 פצועים. היפנים איבדו 107,000 הרוגים ו -7,400 גברים נלקחו בשבי. יתכן שהיפנים איבדו עוד 20,000 הרוגים כתוצאה מטקטיקות אמריקאיות לפיהן שרפו כוחות יפניים במקום בו נלחמו.

האמריקנים איבדו גם 36 אוניות. 368 אוניות נפגעו אף הן. 763 מטוסים נהרסו. היפנים איבדו 16 אוניות ששקעו ומעל 4,000 מטוסים אבדו.

פוסטים קשורים

  • קרב אוקינאווה

    קרב אוקינאווה החל באפריל 1945. לכידת אוקינאווה הייתה חלק מתכנית של שלוש נקודות שהיו בידי האמריקנים לניצחון במלחמה ...