קווי זמן להיסטוריה

זיכרונות מאושוויץ

זיכרונות מאושוויץ


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

אושוויץ-בירקנאו היא הידועה לשמצה במחנות ההשמדה של הנאצים. עם בסיסם בדרום מזרח פולין, נרצחו עד 3 מיליון איש באושוויץ-בירקנאו. עם התקדמות הצבא האדום של רוסיה של סטלין לגרמניה הנאצית בשנת 1944, הנאצים עשו ככל יכולתם לגרום לאושוויץ-בירקנאו 'להיעלם'. עם זאת, חלקם שרדו את אושוויץ-בירקנאו וחיו לכתוב את זיכרונותיהם. בן סטם היה אחד האנשים האלה. אלה ששרדו את אושוויץ-בירקנאו סיפקו להיסטוריונים כמות עצומה של פרטים וזכרונותיהם הם מקור מידע חיוני.

בן סטם שהה שישה חודשים בגטו קייצה ואז נלקח למחנה עבודות כפייה בשם הנריקוב. בשנת 1943 פורק הגטו בקייצה והאנשים בו נשלחו למחנות ריכוז. בן נשלח לאושוויץ-בירקנאו.

שמעתי שמועות שיהודים נוסעים לאושוויץ. אבל לא ידעתי מה אושוויץ. לא ידעתי מה פירוש "מחנה השמדה". אנשים אמרו לי, אבל לא יכולתי לדמיין או להבין את זה. עיצבנו אותנו וארזנו לקרונות בקר כמו סרדינים. לא יכולנו להזיז את הידיים או הרגליים. טיילנו יומיים - יום ולילה. החום היה בלתי נסבל. ואז בוקר אחד עם שחר, התבוננו בסדקים ברכב הבקר. ראיתי את השם אושוויץ או אוסוויצ'ים בפולנית. הייתי משותק. התחלחלתי. לא הרגשתי כלום. כאשר הגיע אור יום, הם פתחו את דלת המכונית. כל מה ששמענו היה: "ראוס, ראוס, צאי מפה, צאי מפה!"

הייתי צריך לזחול על אנשים שמתו מהחום וממחסור במים ובמים. כשפתחו את הדלתות לרכב הבקר קפצנו מהר ככל שיכולנו מכיוון שהיינו תחת הוראות. אנשי אס אס עם הגולגולות על כובעי הצווארונים שלהם עמדו לפנינו נמתחים במרווחים בערך כל מטר וחצי. קצין האס אס האחראי עמד עם הרועה הגרמני שלו. הקצין הרים רגל אחת על שרפרף קטן. עמדנו בשורה והגשנו על ידו. בדיוק שם התקיימה הבחירה. כאשר כל אחד עבר לידו, הוא הצביע על שמאל או ימינה. האגודל שמאל וימין היה הייעוד שלך. האנשים שנשלחו שמאלה הלכו לתאי הגזים, והלכנו ימינה. הם אמרו לנו שנתן לנו בגדים חדשים, אבל לפני כן, נשלחנו למקלחות.

למזלנו, כשהפכנו את הברזים ראינו מים במקום גז. התחלנו לשטוף את עצמנו. יצאנו ויצאנו שם. התעללנו בגלל שיש לנו כינים. שומר אחד עמד שם והניח איזה חומר כימי על ראשנו. אחר הכניס אותו לזרועותינו. שלישית גילחה את ראשנו. ואז הוענק לנו מדים של אסירים, הדומים מאוד למדים שחבורת שרשרת הכלא נהגה ללבוש כאן. יש לנו נעלי עץ. לא קיבלנו את הגדלים שלבשנו בדרך כלל. היינו צריכים להסתפק במה שקיבלנו. ואז שוב עמדנו בשורה בקובץ יחיד וקעקענו על הזרוע. המספר שלי היה B-3348. צועדנו לצריף מגורים בבירקנאו. בירקנאו היה חלק מאושוויץ. מעל הכניסה הייתה קשת עם כתובת ובה כתוב בגרמנית, Work Makes Men Free, והעמיד פנים שמדובר במחנה עבודה. היו שתי שורות של צריפים עם רחוב רחב ביניהם. לפנינו קרמטוריום ותאי גזים. הרחנו את בשר גופי האדם בוערים. לא יכולנו לטעות בריח הזה בשום דבר אחר.

השגרה היומית באושוויץ

בכל יום התעוררנו על ידי אסיר גרמני ששימש כחסימה או כמטען צריף. הוא העיר אותנו בשעה 5:00 או 5:30 בכל בוקר. ישנו במיטות שנערמו שלוש גובהן ורוחבה כשלושה מטרים ואורך מטר. הנחנו על קש. אמרו לנו לצאת מהצריף מהר ככל שיכולנו. עמדנו בתור וכולם נספרו. ואז עמדנו שם ולא עשינו כלום ממש לא מעט זמן. קיבלנו מעט מרק בשעות הצהריים, בסביבות שתים עשרה או אחת בלילה. קיבלנו מרק או סתם מים חמים רגילים בפח מתכת כמו ערכת בלגן. זה לא היה חם. לכל אחת הייתה לנו כף, ודיגנו כל הזמן במרק כדי לראות אם יש בו משהו לאכול. לצערנו לעולם לא יכולנו למצוא שם משהו. בערב קיבלנו פרוסת לחם בעובי של רבע סנטימטר. ביום ראשון קיבלנו משהו עם הלחם כמו חתיכה קטנה של מרגרינה ופרוסת סלמי.

לפעמים הייתי חולה מכדי לאכול את המרק שלי, אבל הערכתי אותו עד כדי כך שהסתרתי את המרק הקטן הזה מאחורי הדרגש שלי. יום אחד כשהייתה בדיקה, השומרים מצאו את החבורה שהסתרתי. לא היינו אמורים לאכול מרק בצריפים. הם הוציאו אותי החוצה והכו אותי. נפטרתי אחרי שלוש מכות. חבר נתן לי קפה. הוא הציל את חיי כי הרגשתי כל כך חולה שאני אפילו לא יכולתי לזוז. עם הקפה הצלחתי לקום כשפקידי המחנות נכנסו לצריפים לבדיקה הבאה. כל מי שלא יכול היה לזוז ממיטתו נלקח לעיתים במהלך היום. שומרים גרמנים על משאיות רצו הלוך ושוב ואמרו לאסירים לקפוץ הלאה.

באחת הפעמים נלקחתי לעשות מעט עבודות עם קורות פלדה. זו הייתה שעת חורף, קר מאוד. חמישה עשר או עשרים בחורים הרימו כל צד של הקורה מכיוון שמדובר בקורה רחבה. בסופו של דבר אמרו לנו למקם אותו במקום כלשהו. אבל כשניסינו לא יכולנו לקרוע את הידיים מהפלדה מכיוון שהם היו קפואים לקורה. העור כבה והחל לדמם. הם לא הרשו לנו לשים סוג של בד על הידיים. היינו צריכים לשאת את זה חשוף. למחרת החזרנו את אותה קרן במקום המקורי. נשארנו שם עד סוף 1944 כאשר הרוסים התחילו לדחוף את הגרמנים מהחזית המזרחית חזרה למערב. ה- SS העמיס אותנו בקרונות בקר ולקח אותנו למחנה עבודות כפייה במערב גרמניה בשם Sachsenhausen. לא היה קרמטוריום, כך שזו הייתה הרגשה טובה בהרבה. הייתי שם כחודש או שישה שבועות. בסוף 1944 התרגשתי שוב. הפעם נסעתי דרומה למחנה ריכוז גרמני בשם דכאו קרוב יותר לגבול אוסטריה. בשלב זה הייתי רק שלד. זמן קצר אחרי שהגעתי, אנשי המחנה החליטו שהגיע הזמן לעזוב. יכולנו לשמוע את המקלעים ואת התותחנים הכבדים פורחים והם אמרו לנו לצעוד. בעלות הברית התקרבו. צעדתי כחמישה קילומטרים לאלך שהיה מחנה קטן וקטן. ואז הרגשתי שאני לא יכול ללכת יותר. השאר המשיכו ללכת. הגרמנים הרגו את כל האנשים שהמשיכו ללכת. זו הייתה צעדת המוות. שרדתי כי לא יכולתי ללכת. "



הערות:

  1. Aristotle

    Ok, I liked it!

  2. Gehard

    איפה באמת כאן נגד כישרון

  3. Estmund

    אין ברור.



לרשום הודעה